תכף אשוב

בחצות וחצי, בלילה בין שלישי לרביעי, אור לג' באלול, שלחתי מייל דחוף למערכת, סגרתי את האתר, השארתי הודעות חופשה בכל תיבות הדוא"ל שלי. התקשרתי להזמין מונית לנתב"ג.

צרור פעולות רגילות. אישה אחרת הייתה עושה אותן בלי למצמץ. אני מצמצתי. קודם כל, בגלל העייפות. הייתי בכוננות חופש חודש לפני שקרה באמת, מדי הרבה לילות שהתנהגו כמו ימים. לא האמנתי שאני יוצאת לחופש. הפעם הקודמת שיצאתי לחופש רציני קרתה בגרסה הקודמת של חיי: לפני עשרים וארבע שנים.

בעשורים שעברו מאז פרגנתי לעצמי מינונים קטנטנים של חופש. יום-יומיים-שלושה. מחשב בתרמיל. הערצתי כל חברה שסיפרה לי שהיא בחופש. רציני. שבוע, לפחות. אל תדברו איתה לפני שיחלפו שבועיים. לא הצלחתי לדמיין את עצמי שם; אורזת מזוודה כי תרמיל לא יספיק, אומרת שלום ונא לא ליצור קשר מראשון עד מוצאי שבת כולל.

עשרים וארבע שנים היו צריכות לעבור כדי שאגדל, אבין: אני מוכרחה חופש. רציני.

התכוננתי לחופש הזה כאילו הוא פרויקט חד בדרא. תחקירים, מפות, מסלולים, טבלאות. אינספור רשימות של דברים לקנות ולעשות. רציתי חופש מושלם.

כמו כל עצמאית שיוצאת לחופש התאמצתי להגביר קצב. בכל מאודי, ומעבר לו, השתדלתי לא ליצור יותר מדי חורים בלו"ז שלי, בסיפורים.

כמובן, יצרתי.

בת אנוש. ביום רגיל אני עובדת שתים עשרה שעות פלוס. לא היה סיכוי, למרות הטורבו, שאצליח לדחוס שבועיים נוספים לערב החופש.

הראשונה ששילמה מחיר הייתה אישה ותודה שאתן מתגעגעות. חוץ ממנה, ספר יקר ללב התעכב. ועוד כמה מחירים שאשאיר אצלי, ברשותכן.

ואמרתי לעצמי: זה יהיה חופש מושלם, ימלא לי את כל המצברים ליובל. אני אחזור יעילה מתמיד, אפקטיבית פי שניים. יהיה שווה.

היה חופש מדהים, ישתבח שמו של בורא עולם. לא מושלם. (בדרך לכתוב פוסט על לונדון. בינתיים טיפ קריטי: אם אתן מתכננות להגיע לשם, קחנה אטמי אוזניים. הטיוב הוא סבל ששום אוזן לא צריכה לעבור.)

חזרתי ארצה. פרקתי מזוודות. מרפסת הכביסה התמלאה עד אפס מקום, גלשה למקלחת. מאות מיילים שלא הגעתי לקרוא כי מיילים דחופים יותר של לקוחות ובוסים קראו לי להתעשת, ומהר. יש סיפורים שצריכים פרקים, ותכף חגים ומוספים, וקל וחומר שרוצה לראות אור. קדימה, נו. נוווו.

גם החיים האישיים הרימו ראש. אה, את פה? אז ככה- – –

יומיים אחרי שחזרתי מהחופש כבר שכחתי איך הרגיש בוקר שיש בו אוויר, כמה השקט טוב. הכל התנפל עלי ברעש גדול, שאב כל טיפת אוויר. ארבעה ימים אחר כך חטפתי חום. תעיד חבילת הטישו לידי.

היה שווה. אלה המילים שאני אומרת לעצמי כעת, מחייכת חיוך ענק. כל מחיר שגבה ממני החופש היה שווה. הייתי אמא במאתיים אחוז. בלי מחשב בתרמיל, בלי אף נפש תופסת פוקוס ברדיוס סביבי. רק שתי מתנות ואני. אין שום מחיר יקר מדי לאושר הזה. והייתי אישה בחופש. רציני.

לא ממש ישנתי בלילות כי מסתבר שזה באג שיודע לטוס והיו יותר מדי מקומות לראות, להכיר, לחקור. דירה היא לא בית עיין ערך מדהים-לא מושלם. ועדיין, הייתי אישה בחופש. קמה בבוקר, נושמת שקט, יוצאת החוצה, קופאת (הנה עוד טיפ: אם חברה אומרת שלונדון גשומה וקרה באלול, כדאי להאמין). נדלקת מהעולם הזה, היפהפה.

זה הדבר שמחזיק אותי עכשיו, כשאני מנסה לחזור לשגרה, מקוררת, וערב שבת, ושוב לא הספקתי: השיעור שלמדתי מעבר לים.

המציאות הזאת שמצמצמת אותי לדל"ת אמות מחשב וגלות? היא רק פיסה אחת של מציאות. מעבר לי יש עולם יפהפה, עצום ממני. ומעבר לו יש השם, הכי גדול.

מתפללת לא לשכוח אף פעם-אף פעם כמה כאב הוא רק חלק, כמה גלות היא רק עידן, כמה הרבה עוד מחכה לנו ברגע שנעבור את הגלים האלה – חיים ומלואם.

*

נדמה לי שכל עצמאית תזדהה עם התיאור הנ"ל, כל הלפני ואחרי חופש, ומחשב בתרמיל.

אם קניתן את עובדת על עצמי, הפרק 'יצאתי לחופשה, תכף אשוב' מציג עוד פן ששווה לראות. אם טרם קניתן, המילים הבאות בשבילכן: לכנה לקנות!

אני יכולה לצטט את הכריכה האחורית, את דף המכירות של הספר. מעדיפה לשים פה כמה מילים אישיות על היוצרת:

בגיל שבע עשרה היא התחילה לצייר מדור קומיקס קבוע בעיתון 'בתוך המשפחה'.

בגיל שבע עשרה וחצי היא איירה ועיצבה את הכריכה של דואט. ומאז היא מעצבת הבית.

בגיל שמונה עשרה היא כבר פתחה עסק, עברה לעבוד באופן מסודר ובהיקפים שלא מביישים שום עצמאית מנוסה.

עובדת על עצמי הוא פרי ניסיון וחקר של חמש שנים בתור עצמאית ועשרים שנה בתור בת לעצמאית. כמו חיהלה, הספר הזה מקורי, מצחיק, חכם, יפהפה, משהו שאין כמוהו בשוק. לכנה לקנות!

(למטה, במקום של התגובות, אפשר להשאיר גם כמה מילים טובות. אם נעים לכן כאן, זה בזכותה. היא המעצבת של המקום המדהים הזה, המפתחת, המתחזקת, ומי שאחראית על האיור המרהיב של אישה. תודה, חילולה. על הכל.)

*

אישה. היא עדיין בחופשה. אם הגעתן עד הלום, אתן יודעות למה. בינתיים, עד שאשוב לעצמי לגמרי, שמתי לכן כאן מתנה: כל הפרקים זמינים לקריאה חוזרת בשבוע הקרוב. בתפילה שפרק חדש יעלה, יתפוס את מקומם. תיהנינה.