בארבע וחצי לפנות בוקר האחרון של תשפ"ה נשברו לי המשקפיים. אני אפילו לא יודעת להגיד איך הם נשברו. הם לא נפלו או נחבלו בדרך אחרת. רגע אחד החזקתי אותם שלמים וברגע הבא בהיתי בצ'ופצ'יק של האף, עצמאי לגמרי.
המחשבה הראשונה שחשבתי הייתה על המסלול שהשם הכין למשקפיים האלה. קניתי אותם באייר תשפ"ד. לא התכוונתי לקנות, אגב. לא ידעתי שאני מולטיפוקל קודם. סתם הגיגון-ביניים על כל הדברים שנגזרים עלינו בראש השנה, ואין לנו שמץ לגביהם. הם נשרטו בתמוז תשפ"ה, הרגיזו אותי. שילמתי הון על זגוגיות שמתיימרות לא להישרט. והרי הם לפניי, יום לפני תשפ"ו, כלי שחובה להחליף.
הדהימה אותי, עדיין מדהימה, המחשבה על הדרכים שהשם הטוב כותב לנו, כמה הן ארוכות לפעמים, ואיך, תמיד, ראש השנה הוא צומת.
אוטומטית, בעקבות הצומת, חשבתי על החסד. הם יכלו להתפרק באופן פתאומי ובלי סיבה ביום הראשון של תשפ"ו. מכל הסיבות האלוקיות הם התפרקו דווקא בתשפ"ה, רגע לפני סוף. למה? לא יודעת. רק הוא המלך, ודרכיו נסתרות. כן יכולה להרגיש שזה חסד. שתעבור בי תחושה שאני חותמת בשבר הזה את תשפ"ה, פניי לתשפ"ו נהדרת. שלא אחווה בתשפ"ו את התחושה: אוף, ככה היא פותחת?
וגם, חשבתי על ההזדמנות להתאמן קצת לקראת ראש השנה בהמלכה שלו, מוחלטת. בלי להתעצבן על האופטיקאי שרימה אותי, בלי להלקות את עצמי שהייתי פזיזה מדי עם האשראי. להתמקד באמת: השם מלך, השם מלך, השם ימלוך לעולם ועד. רק הוא משרטט נתיב לאישה ומשקפיים, מדויק-מדויק. כל שנה והמנה שלה. סומכת עליו: ככה טוב.
*
עברו בי הרהורים, די דומים, בליל שבת האחרון של תשפ"ה. עמדתי ליד הנרות, ועשרות תפילות של ליל שבת טסו מול עיניי, טשטשו את קו האופק. כל הבקשות ששמתי על שפתיי, כל הדמעות, כל הכאב, והפחד.
לא אוהבת להגיד 'תכלה שנה וקללותיה'. רק השם נותן שנים, והוא הטוב שדרכו להיטיב. והיה כל כך הרבה טוב בתשפ"ה. כשעמדתי ליד הנרות והשנה שעטה מולי, יכולתי לראות גם אותו: ערמות של חסד. לא הייתי שורדת את השנה המאתגרת הזאת אלמלא כל החסד.
מזווית המבט האנושית שלי ככה אני רואה את תשפ"ה: שנה מאתגרת מאד. ערמות של חסד.
במבט לאחור, האם הייתי מוותרת עליה? שאלה טובה. היה בה הרבה כאב. אף פעם לא מבקשת לי כאב. ומנגד, השם הטוב כתב לי אותה, ואיך אפשר לוותר על הסיפור הזה. בסוף-בסוף, כמו בכל סיפור טוב, הייתה בו גיבורה שהתאמצה לגדול. האם הצלחתי? עוד שאלה טובה :).
שנה של אמונה. נראה לי שזאת ההגדרה הכי מדויקת לתשפ"ה. כל מיני רגעים, כל מיני זירות, כל מה שקרה, כל מה שלא קרה, כולם מזדקקים לתמצית החיים: השם מלך, השם מלך, השם ימלוך לעולם ועד.
עם תשפ"ה שלי אני באה לתשפ"ו. בינונית. לא צדיקה מוחלטת, אפילו לא קרובה. ובאמת, אין לי מושג אם גדלתי או לא. יש אפיזודות בתשפ"ה שאני גאה בהן, יש אפיזודות אחרות שגורמות לי להתבייש. באה בת, וזה הדבר שאני יכולה לתת; כתר מלוכה.
השם מֶלֶךְ, השם מָלָךְ, השם ימלוך לעולם ועד.
דבורי
הכנות שלך כל כך יקרה וכל כך מוערכת,
ההתבוננות לעומק.
גדלת, יקרה!
אני בטוחה.
וגידלת, וזה נרשם לזכותך.
תבורכי תמיד
ממלכו של עולם
שתהיה לך ולכולנו שנה טובה. באמת.
דבורי,
אהבתי את הכנות, ההשלמה והקבלה.
מברכת אותך ואת כולנו בשנה מבורכת בכל הברכות!
מהדהדת את כולנו!
שנה מאתגרת, ערמות של חסד…
מתאים לי, מדי 😉
וואו
הפוסטים שלך הם חתיכת חיזוק. אמיתי.
להבין שלא רק אני חווה את זה ככה…
להיות ברקמה הזאת של כאב ואמונה.
תודה על זה
דבורי תודה שנתת הבנה שזה בסדר. מותר לא להיות. אני בדרגת הבינונית. אני באה איך שאני, מנסה לתקן כמה שיש כוחות, אבל אין כוח. יכולה להביא לה׳ את מה שאתה בעצם נתת לי, את זה שלמרות הכול, למרות כול הרוע בעולם, בנו אתה רוצה, אנחנו תמצית הניסוי. תודה!
לפעמים מותר לא להסתכל על כול הרוע, לא לדפוק על הלב כואב חזק חזק, כי בקושי את הטוב אני מצליחה להדגיש? מותר לא לעשות וידוי,אם אני לא במקום הזה?! זה בסדר? תודה דבורי
מה שטוב בפוסטים האלה, מלאי הענווה והכנות
זה שאפשר לקרוא אותם ולהרגיש שהם מהדהדים את החוויות שלי, ולהרגיש מובנת, ומבינה.
ואוו דבורי
פשוט המילים שלי. הייתה לי איזושהי הוצאה בערב ראש השנה והרגשתי דפוקה על ההוצאה הזאת ואת קצת מעודדת אותי שזה קורה גם לנשים שפויות.
ולגבי התכלה שנה וקללותיה ישבתי ברכב ובדיוק שמעתי את זה ואמרתי שאני לא מתחברת כי עם כל הכבוד למילים הקדושות האלה ויש כבוד, הן הרי כתובות במחזור, אני אישית לא מתחברת.
נראה לי מצומצם לומר כאילו היו לנו רק דברים קשים השנה? להפך כשאני חושבת על זה יש לי ב"ה כל כך הרבה על מה להודות, שנראה לי לא פייר להשתמש בביטוי הזה.
המון הצלחות!!!