יד אחות

יום שלישי, פעמיים כי טוב.

אזהרת קריאה לפני שאמשיך: זה הולך להיות פוסט אישי. ולצערי, לא תהיה בו שמש. אם את בגיל או במצב הרוח הלא מתאים, בבקשה, צאי. ניפגש בפוסט אחר, שמח יותר.

יום שלישי. ה' בכסלו. 25.11.25 למניינם.

משתדלת מאד להשתמש בלוח העברי. הוא ציר הזמן שלי. רק הפעם רוצה להתייחס ל-25.11. יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים.

לא מחבבת את המילה 'מאבק', לא חושבת שנכון לנצח אלימות באלימות. אז ברשותך, משנה את השם ליום המודעות הבינלאומי.

קיבלת תזכורת מקופת חולים על היום הזה? אני קיבלתי. אתמול. היא נכנסה לי לספאם, הפכה לי את הקרביים. גרמה לי לחשוב על אלישבע.

אלישבע יוצאת לחופשי. ככה נקרא הסיפור. הוא פורסם בעיתון 'בתוך המשפחה', סיוון תשע"ה. הייתי אז סופרת די מתחילה, וזאת הייתה הפעם הראשונה שגיליתי מה מעוללת לנו האמת כשהיא מתכרבלת בתוך סיפור, איך היא פוגשת אותנו בפינות מתחננות לאור, כמה היא מסעירה ובו זמנית מערסלת.

זה היה הסיפור החרדי הראשון שעסק באלימות במשפחה. אחריו באו עוד סיפורים, קצרים וארוכים, מבית היוצר שלי, של סופרות אחרות. אבל כשהסיפור הראשון שלי התפרסם, טרם היו עוד סיפורים ואני לא יכולה לשכוח את הקוראות שתהו למה התכוונתי במילים 'יד מורמת ולא לשלום'…

ברוך השם, אנחנו לא שם יותר. במקום שבו היה קודם שקט מוחלט נוצר חרך צר למילים, מין סדק שדרכו אור יכול לעבור. ואני בעד, אתן יודעות, מאמינה שזו הדרך שלנו לתקן את המציאות של 'ותהי האמת נעדרת'. במילים אמיתיות, בקשב להן.

שנים אחר כך, כשיוחנן כבר היה מחוץ לחיים שלי, אנשים התקשו להאמין שפעם הוא היה בתוכם. שאני הייתי שם. שלא הייתי בכלל.

"אבל את כזאת חזקה", הם בחנו אותי בחשדנות, מחפשים הוכחות שאני זו אני. "איך זה יכול להיות?"

חייכתי חיוך חזק, קשוח, שותק. ידעתי שלעולם לא אצליח להסביר להם איך זה יכול להיות.

רק מי שהיה שם יודע שגם היהלום הכי חזק בעולם מתנפץ לאלפי רסיסים אם פוגעים בו שוב ושוב, ושוב.

רק מי שהיה שם מבין שאם טפרים ננעצים בנפש, הם משספים אותה. שכבה אחרי שכבה מצטלקת ונקרעת עד שלא נותר דבר. לא כוח, לא נפש. רק צל קלוש של חיים.

ומי שהיה שם שותק.

(מתוך אדום לבן)

אם את מזהה את החושך הזה, בבקשה, זוזי. שום דבר שעשית/שלא עשית לא מצדיק את הכאב. שום דבר.

ולכל מי שנמצאת בצד של האור, בבקשה, הושיטי יד. היי אחות. הבטיחי שהיא לא תישאר לבד. את לא יכולה ללכת במקומה אבל אם תבטיחי לה מקום טוב יותר, היא תבוא. הלוואי.

הזהרתי שלא תהיה שמש בפוסט הזה. לפיד הוא סיפור אחר. מותר וכדאי להדליק.

הערת שוליים – סיפור קצר על הרגע לפני

"כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי השם אלוקי יַגִּיהַּ חָשְׁכִּי" (תהילים יח, כט)