סילבי אמרה שלפעמים קשה לנו לספר את הסיפור שלנו, הוא נוקב מדי, מדמם. אפשר לבחור בסיפורים של אחרים, הם גם יכולים לספר אותנו.
דפדפתי בספרונים שפיזרה על השולחן, בחנתי תפוח מורעל, בית ממתקים. עוץ לי גוץ לי.
"זה הסיפור?" סילבי הביטה בי.
נעצרתי בעמוד הראשון, הטוחן מוכר בת למלך, שאלתי ברבע טון: "תוכלי ללמד אותי איך להפוך קש לזהב?"
חודש הספר.
רק יהודים מסוגלים להמציא המצאה נהדרת כל כך.
במשך שנים חודש הספר אמר לי דבר אחד: לפתוח את הארנק.
כבר סיפרתי כמה פעמים על אהבתי הגדולה לספרים וסיפורים. לא יודעת איך אומרים להם לא כשהם קוראים לי מכל עבר ובמחיר מוזל. אז אומרת כן ענק, וברוכים הבאים לחיי.
אחר כך אני פותחת ארנק עוד פעם, קונה עוד שידה :).
לפני עשר שנים עברתי פתאום לצד השני. כתבת אחת, חמודה, החליטה שאני סופרת, ביקשה ממני להתראיין. היא פרסמה פאנל חגיגי באחד מעיתוני הנשים, והתבקשתי לענות על שאלות מז'אנר 'מתי ידעת שתהיי סופרת?'
זה הדהים אותי, זוכרת אותי בוהה במייל, לא מצליחה לעכל. המו"ל אמר שזה טוב, עוזר למכור ספרים. עניתי על השאלות ששלחה, וביום שהכתבה התפרסמה חטפתי כאב בטן הגיוני.
בשנים שבאו אחר כך זה קרה שוב. ושוב. המשכתי להעמיד פנים שאני סופרת, השתתפתי בפאנלים, נעניתי לראיונות, פגשתי נשים ובנות בספריות ברחבי הארץ. וזאת חוויה אדירה, אני לא הולכת להעמיד פנים בעניין הזה. זאת חוויה מרחיבת נפש ומעט משכרת, לפגוש קהל, להבין: המילים שכתבתי בכוך הקטן שלי הגיעו עד כאן. בלי סתירה, זה הפך את החודש האהוב עלי לעבודה. ועבודה, יש לה באג משמעותי; היא מעייפת.
השנה בחרתי לצמצם. בלי ראיונות. בלי פאנלים. קודם כל, הולכת לקנות ספרים, אחר כך נדבר.
קניתי. עכשיו אפשר לדבר :).
הפעם נותנת לכן את תפקיד המראיינות.
כל השטח למטה, המיועד לתגובות, שלכן. אתן מוזמנות לשים בו שאלות. 22 השאלות שתקבלנה הכי הרבה לייקים תקבלנה גם תשובות שלי, בלי נדר. למה 22? כי זה סך הספרים שזכיתי להוציא לאור עד כה. חוץ מזה, הגיל של בנותיי. מספר יפה!
רגע לפני, כמה כללים. אין ראיון בלעדיהם:
1. אין מקום לשאלות פוגעניות. 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' היא מצווה שאני משתדלת לקיים.
2. אין מגבלה על סך תגובות לפוסט. אם יש לך כמה שאלות, בשמחה וברצון. כל שאלה ראויה למקום משלה. תגובות שתופענה בהן כמה שאלות לא תתפרסמנה. בקיצור, בלי להתחכם. 22 זה 22.
3. שימי לב שאת מגיבה במקום המיועד לתגובות שמופיע ממש מתחת לפוסט, ולא בהודעה אישית. הודעות אישיות, מטבען, מגיעות רק אלי, ואין לי אפשרות לנייד אותן לתוך הפוסט.
4. ניתֵן לראיון דדליין? שאלות תתקבלנה בשמחה עד ר"ח תמוז, ואז אושיב את עצמי להשיב בתקווה שלא אתחרט על הרעיון.
מה עוד?
צפוי מפגש קוראות פרונטלי, אחד ויחיד לחודש הספר תשפ"ו, בבית שמש. אם תראינה פרסומת, אשמח לקבל ד"ש.
אחת משתיים חוזר במהדורה מוגבלת. סך הספרים שיודפסו ייקבע לפי סך ההזמנות. המערכת תישאר פתוחה להזמנות עד מוצ"ש הקרוב, ואז אשלח מייל לבית הדפוס בל"נ.
גם מילים מתחת לשמיכה נמכר שוב בהנחה שווה. כל הפרטים למעלה או בעמוד של הספרים שלי.
באורו נראה אור.
אם אני חולמת להיות יום אחד סופרת… 🙂
מהי ההמלצה הכי טובה שאת יכולה לתת לי?
איזה ספור את מתחילה לכתוב במקום ימין שמאל שנגמר בבתוך? לא יכולה לחכות..
עד ר"ח תמוז נדע כבר את התשובה לבד, לא?
תשתפי אותנו אילו ספרים קנית?
טכנית – איך מתחילים לכתוב?
זה משהו שחולמים עליו בלילה, ומיד בבוקר מתחילים כדי לא לשכוח?
או שאת יושבת בשעה ייעודית וחושבת על מה לכתוב…?
תודה מראש!
חובה!!! האם את מתכננת לארס את אדית בסיפור?
בשביל מה לגלות? ספוילרים זה לא כיף…
איך את מצליחה כל כך לגעת בכל אחת ואחת? איך??
האם את מודעת לזה שלפעמים יש בכתיבה שלך 'חידות' לא לגמרי מובנות, מין רמזים שלפעמים מבינים בהמשך ולפעמים לא?
ואם את מודעת לזה, זה בכוונה או שככה יוצא ולא דחוף לך לשנות את זה? כאילו, את אוהבת את המסתורין הזה, או-השטחים שנשארים 'סודות' שלך?
שמחה שאסתר הסבירה במדויק שאלה ששאלתי אותך בעבר. אני אןהבת במיוחד את סוג הכתיבה הזה, ושאלתי, איך יוצרים יצירה כזאת שהקוראים יאהבו, ובסופה יישארו סקרנים אך לא מאוכזבים.
לכמה מכירות הגיע הספר הקיר הרביעי?
מה הספר\ סיפור שלך שאת הכי אוהבת ולמה? (זו שאלה אחת! תשובה בת מילה אחת לא שווה)
האם את לומדת כל פעם ומנסה להתחקות אחר מאפייני הגיל והסגנון שעליהן את כותבת? איך את עושה את תיאורי הדמויות והמצבים בסיפורים שלך כ"כ אמינים ואותנטיים? זה מדהים אותי כל פעם מחדש איך התיאורים של הפרעות משמעת בכיתה ה' הם הכי אותנטיים מהשטח ואיך התיאור של הגרבים המדוגמות המציצות מהמכנס של בחור הישיבה מתארות את הטרנד שלהם…וכשאת מתארת ערימות כביסה ופעוט שובב בן שנתיים…ובחורה בשידוכים ונער בישיבה קטנה ומתבגרת הכל כ"כ אמיתי ואמין וזה מדהים איך את מצליחה כ"כ לדייק ולקלוע? זה נשמע שתמיד יש לך במעגל הקרוב ממש תינוק קטן מהתיאורים…בחור ישיבה…מתבגרת סוערת… סבתא מבוגרת….מענין אם זה בא לך בטבעי או שאת מחברת לדמויות שמקרבות אותך להווי האמיתי
ממה את מתחילה סיפור, מהדמות, מהמסר, מהעלילה?
איך אפשר לקרא את "אישה" עם נטפרי????
(זו לא שאלה אבל תחנונים לפיתרון..)
אחרי שיצא לאור, בעז"ה!
רק תפילות… 🙂
אני מחברת את המחשב באוטובוס עם וי פי פותחת את העמוד ואחכ קוראת בבית
😢
כשיצא ספר
א"יה ורק בכוחו
איזה ספר שלך את הכי אוהבת?
איזה ספר לא שלך (או סופרת אחרת) את מאד אוהבת?
22 ספרים זה מספר מרשים, וזה לא כולל את כל הסיפורים הקצרים, הפוסטים וכו'. מאיפה כל הרעיונות לכל הסיפורים? ואיך מחליטים שנושא הוא מספיק משמעותי ושיהיה בו מספיק 'בשר' בשביל לכתוב עליו ספר שלם?
איזה דמות את הכי אוהבת\מחוברת בסיפורים שלך?
למה לא יותר ספרים????? אני יודעת למה, אבל בכל זאת…
את בעד הAI בתחום העבודה הזו?
האם הולך להיות עוד ספר בסגנון של "עליה השלום" ????
או שאולי יש כבר ואני לא מכירה?
זה הספר הכי מושלם שקראתי אי פעם ….!!
גם מלא עומק, לזמנים של מחשבה,
וגם אפשר לקרוא אותו בקלילות כשעייפים
ואפשר לקרוא אותו מיליון פעמים ועדיין לא משעמם…
גם אני אוהבת את עליה השלום אבל לדעתי מתחת ההומור הוא ספר ממש מורכב . התעייפתי כל כך בשביל הגיבורות שלו.
נכון, וזה היופי בו.
מצד אחד הוא מורכב ועמוק ובלי סוף, וכל פעם שקוראת אותו לעומק מגלה עוד דברים ומהלכים שלא שמתי לב אליהם עד היום…
ומצד שני – הוא גם קליל ברמות! ואם אני עייפה ובא לי רק משהו בקטנה – זה בדיוק הספר. לקרוא ולצחוק.
זה לא ייאומן איך היא הכניסה את שני התכנים האלה באותו ספר..
אבל אני מסכימה איתך שלפעמים הוא מעצבן. לפעמים ממש בא לי לצעוק על נמי או על החמות "לא" אחד ענק, ולהעיף אותם מהאזור… אבל זה קורה אישית לי, מתמודדת גם עם משפחה דביקה :), ורק בזמנים שאני לא מצליחה לומר את זה ישירות לדביקים שמסביבי… 🙂
!
עליה השלום הספר הכי מקומם במדינה!!
אבל הוא כזה חמווווד שזה שווה את זה.
אני גם מחכה לכזה סגנון. ממש!!
האם סגנון הכתיבה שלך פתוח במודע? את בכוונה כותבת בסגנון כזה ( כמו בשומרת השערים, הלוואי שתהיי) או שזה זורם לך בלי להתכוון ככה בטבעי שלך מאז ומעולם?
האם את מתכוונת לכתוב ספר נוסף היסטורי כמו מוקאדם והמסע לקצה הארץ או שמעדיפה להתמקד בהווה?
זו גם בקשה, בבקשה תכתבי אחד כזה נוסף לפחות,
גילוי נאות כל פעם שאני קוראת את הסוף של המסע לקצה הארץ אני דומעת לא משנה כמה פעמים כבר קראתי אותו
מצטרפת, אם כמה שכל ספר שלך נקרא בשקיקה 2 אלה מביאים איתם מעבר וממש אשמח לספרים בזאנר הזה, ממש מרגישים דרכם את כל המחקר שעשית לפני ותוך כדי שכתבת אותם….
וואו המסע… צריך עוד כזה…
גם אני!!!
וכל פעם מתפלאת איך אפשר לבכות שוב ושוב מאותו סיפור😅
נכון!!!!!!!!!!!!!!!!!
הייתי מגדירה אותו ה-ספר! יצירת אומנות…
מצטרפת
ספרים מושלמים!
להחסיר פעימה מהיופי שבאומנות ומהאותנטיות שבמחקר!
הלוואי שיהיה בקרוב עוד ספר בז'אנר דומה
על רקע היסטורי עמום ולא מוכר.
יש ספר שמבוסס על סיפור אמיתי? כמובן להכל יש בסיס בחיים האלה, אבל האם יש ספר שהוא ממש על משהו אמיתי?
המסע אל קצה הארץ
אפשר לספר לך שאת הסופרת מס' אחת אצלי?
מדוע בספרים שלך רואים המון פעמים את פניו הרעים של העולם(בעיקר בספרים האחרונים) יש המון טוב והמון מסרים מדהימים(אחרי כל ספר אני מתה יותר על הילדים שלי) אבל עדיין המון סיפורים קשים וכואבים, זה בכוונה?
השאלה באמת ממקום של לדעת
אני הראשונה שרצה לקנות כל ספר ומתענגת על כל משפט ופסקה…
יש לך תכנון לכתוב שוב ספרים בסגנון מוקאדם,המסע?
מאיפה את מכירה לעומק כל כך הרבה סגנונות של אנשים??
יש ספר/ סצינה שאת מצטערת שכתבת?
האם בתור סופרת עומק ומקצועית כ"כ לא קשה לך למצוא ספרות שגורמת לך הנאה וחוויה אמיתית? כי לי בתור קוראת אחרי שנחשפתי לרמה כזו גבוהה אין לי הרבה ספרים שאני מגלה בהם עניין אז ממש מרתק איך את עם כל הפסגות שאת מגיעה אליהם מצליחה להנות ממגוון רמות של ספרות
ממש מרגישה כמוך
אחרי שאני מניחה מידי ספר של דבורי אני לא מצליחה להתחיל שום ספר אחר…הכל נראה חיוור ודהוי לעומת
איך מצליחים לגמור לכתוב ספר?
איך אפשר שוב ושוב להתחיל סיפור ולהחזיק עד שהוא נגמר?
לא קרה לך פעם שהתעצבנת על אחד מהם ורק חיכית להעיף אותו מחייך?
או שבדיוק הפוך? את מצטערת שהוא נגמר מדי מהר?
מה שלום רוזי?
אני מתגעגעת לשקט הפנימי שלה….
ואי גם אני…..
אפשר שתחזירי לנו אותה לעוד סיפור אחד ודי?????.
מי הדמות או דמויות בספרים שלך שהכי דומה לך ?
בעיני, כמתבוננת מהצד וכקוראת מושבעת של כל מילה שלך
סוג הכתיבה היום (בכללי) ושלך (בפרט) וגם בשל העובדה שהסופרות היום לא מתחבאות תחת שם עט
נותן את ההרגשה, בין השורות שאני יודעת על כל סופרת כ"כ הרבה מתוך מה שהיא כותבת למרות שאני לא מכירה אותה אישית.
ואני תוהה , האם זה לא מגיש נורא חשוף ? פגיע ?
מה קודם אצלך למה, הגיבור, העלילה או המסר?
תוכלי להסביר יותר את המשמעות של הסיפור ימין שמאל ולמה החלטת לכתוב אותו כך? מה בעצם רצית להגיד בזה?
בדיוק מה שרציתי לשאול!!!
וגם מאיפה בא הרעיון לכתוב סיפור בכזה מין מבנה כ"כ לא סטנדרטי…
האם יש משהו שכתבת והתחרטת שפרסמת אותו?
איפה עובר הגבול בין כתיבה כתחביב לכתיבה כמקצוע?
כשאת מוסרת קורסים, את לא פוחדת שיהיו מידי הרבה סופרות? שמישהי תעקוף אותך?
איך את מצליחה להחזיק ראש עם כל כך הרבה סיפורים בהמשכים במקביל? זה לא רק דמויות וסיפור אחר, זה סגנונות כתיבה שונים! וכולם מיוחדים
הסיפור על אורה בילדים, אדית וסופי בבתוך, ודובי במשפחה… כל אחד כתוב אחרת, וכולם כתובים בדבורי רנד… זה מדהים אותי כל פעם מחדש!
אחד הספרים הוא הסיפור שלך ממש?
יש נושאים שאת רוצה לכתוב עליהם אבל מרגישה שלא נכון לך לכתוב על זה בתור סופרת חרדית?
וואו , השאלה הכי טובה פה.
אני אוהבת איך דבורי נוגעת בנושאים לא מדוברים, או מטוייחים בציבור שלנו.
אבל בטוח יש הרבה נושאים שעדיין לא נמצאה הגישה הנכונה לדבר עליהם.
רמת השקיפות לגבי הנושאים אינה אחידה, כל במה והשקיפות שלה (קטיפה לעומת בתוך – כמעט שמיים וארץ)
איך עולה לך הרעיונות לנושאים הרגישים שאת משלבת בספר?
מכירה סיפורים כאלו מהחיים, או שאת מפתחת את הרוב מהדמיון?
תספרי לנו משהו מענין
כמה פרקים הולך להיות בסיפור "אישה"?
אם היית יכולה לשנות משהו בספרים שלך, מה היית משנה?
האם היה פעם משהו שכתבת ותגובות של קוראים גרמו לך לחשוב עליו שוב מזווית שלא ראית אותה כשכתבת? (אם לשנות את החלק הזה, או למחוק…)
את נותנת לדמויות שלך להפתיע אותך ולהזיז את הסיפור לבד או שאת מתכננת הכל מהרגע הראשון?
יואו מרתק באמת…
בתור אחת שכותבת למגירה- השניים שלושה פרקים ראשונים הם שלי
והבאים בתור הם כבר של הדמויות
הבעיה שהם לא יודעים גם לגמור את הסיפורים—
איך את מתמודדת עם תגובות שליליות של קוראים?
האם את בוחרת קודם במסר ומלבישה עליו עלילה, או להיפך?
יואו גם אני רצית לשאול!
את כאילו רואה תופעה מעצבנת ואז את אומרת- יאללה נכנס בהם?
או שיש עלילה ואז המסר מזדחל מהלב?
איזה טיפ חשוב את יכולה לתת לסופרת המתחילה?
(בקורס את נותנת כל הזמן המון טיפים, אבל אני רוצה לדעת, אם את יכולה לתת רק טיפ אחד, איזה היית נותנת?)
האם יש לך זיקה אישית לכל סיפור ? (נניח דמות אחת דומה למישהו במשפחה / שאת מכירה, או משהו שחווית בעצמך)
האם את מסוגלת לומר לעצמך 'היום אני כותבת בקליל' ולהתעלם ממערכת הכללים הידועה לך (ו/או זו שבנית בעצמך?)
מה את אומרת על הטענה "אם מישהו מרשה לעצמו לפרסם משהו (ולכתוב על דברים רגישים לדוגמא) מותר לי לדבר עליו בכל במה אפשרית גם כן?"
לדבר עליו רע?
לשפוט אותו?
לבקר?
מה ההבדל בין ביקורת בונה לפוגענית? ואולי כל ביקורת היא גם וגם?
מציעה לך לחשוב על ביקורות שקיבלת בחיים שלך – ולענות תשובות:)
יש ביקורת ויש הארה ולדעתי הכל תלוי בכוונה ובמטרה..