דרך הטוב

לילה לפני יום כיפור. אני יושבת עם עט שחור שקיבלתי בסוכנות הרכבים של לקסוס (סיפור על טוב ליבם של בני אדם שאולי יסופר יום אחד. ורק להבהרה: אין לי לקסוס. עדיין 😊).

דף על ברכיי. בצד האחורי של הדף – סקיצה של עמוד 651 משמאל ימין, עוד סיפור שמחכה לזמן נכון יותר.

מתפללת לכתוב כל מה שפועם אצלי בלב. נראה לי שאתחיל בסליחה. לפני חודש ושמונה ימים הייתי אמורה לקיים הגרלה בין המשתתפות במיזם של אושר של אחרים 3.

לא הצלחתי לעשות את זה, ולא בגלל עומס יותר, אפילו שגם הוא חי וקיים ולא תירוץ.

חיכיתי להודעה שתבשר לי: דבורי, זה קרה! השידוך שהצעתי? הסתיים בווארט!

בפעמים הקודמות שאושר של אחרים ראה אור, הוא הסתיים בזוגות מאורסים, וכל כך רציתי שזה יקרה שוב, לדעת – היינו שותפות.

זה לא קרה, וגם סך הרעיונות שעלו היה נמוך משמעותית מהפעמים הקודמות. כשהתבוננתי במציאות היה קל להסביר לעצמי מה קרה: קודם כל, הכרזתי על המיזם בזמן לא מוצלח, בין הזמנים, וחופש, ואז חגים. התקופה הכי עמוסה בעולם. חוץ מזה, הגבלתי בגיל. ביקשתי לחשוב על רווקים שכבר צברו קילומטרז' מסוים בדרך הזאת, ואוטומטית, זה הפך את האתגר למאתגר יותר.

(זאת, אגב, הסיבה שהכרזתי על המיזם בזמן הזה, לגיל גדול יותר. התקופה הכי עמוסה בעולם היא התקופה הכי ריקה בכתובת אחרת. כל כך קיוויתי למלא.)

והבנתי, באמת. ברציונל הבנתי לגמרי מה קרה, למה לא קרה. אבל הלב, אתן מכירות אותו. לא אכפת לו מה השכל מסביר. אם כואב, אז כואב.

אז דחיתי את ההגרלה, ודחיתי, ועוד פעם דחיתי, ואמרתי לעצמי: אולי עוד מישהי תציע, אולי רעיון כלשהו יתפתח ויבשיל למזל טוב. חכי.

תשפ"ו הסתיימה. תשפ"ז התחילה. וזהו. לא יכולה לחכות יותר. לא הוגן לכל אלה שהשתתפו במיזם והתאמצו למען אושר של אחרים. לא הוגן לתורמות. סוף דבר: ההגרלה התקיימה הלילה.

ליבי, זכית בקורס דיגיטלי מבית היוצר של יעל זלץ.

אאא, זכית ב-200 שקלים, תרומתה של חנה כהן הצדיקה.

רבקה, זכית ב'אלופים בסדר', עוד מתנה מבית היוצר של יעל זלץ.

מירי, זכית בספר, אחד מהשלושה לבחירתך (פה ושם / קל וחומר / שמאל ימין).

שולי, זכית בספר, אחד מהשלושה לבחירתך (פה ושם / קל וחומר / שמאל ימין).

נחמי, זכית בספר, אחד מהשלושה לבחירתך (פה ושם / קל וחומר / שמאל ימין).

הדסה, זכית ב-250 שקלים, תרומתה של נפש אנונימית צדיקה.

תמרי, זכית ב-100 שקלים, תרומתה של נפש אנונימית צדיקה.

הודעות אישיות נשלחו לזוכות.

תודה גדולה לכל מי ששמה את ליבה למען ייטב לאחרים ואחרות. אין לי ספק ששימחתן, גם אם אין פה סוף טוב מובהק ופוטוגני.

אישית, יכולה להעיד ששימחתן אותי. מאד. עצם המפגש עם נפש נדיבה ואכפתית, יש בו כדי להאיר המון המונים.

לילה לפני יום כיפור. מהדהדת לעצמי את העצה של ר' ישראל סלנטר זצוק"ל על תשובה – להתייצב על דרך הטוב.

אישה באמצע דרך, תחילת שנה, מה היא יכולה לאחל לעצמה? שאזכה להתייצב על דרך הטוב, לכוון לשם, לא להיאבד בשום צומת.

מברכת גם אתכן. שתהיה שנה שכולה אור גדול.

עוד מילים לקראת סוכות, אם ירצה השם ורק בכוחו.