לפני שלושה ימים העברתי שמונה שעות מתחת לאפס.
קומה מינוס שתיים של איכילוב. אזור המתנה למשפחות של מנותחים. שטח רחב לחקר האנושות.
במציאות, זה אזור די קטן. בגודל סלון וחצי, בערך. הציוד מינימליסטי. מזגן אחד. שני שולחנות. כמה ספות. כמה כיסאות בצבעים שונים. ספר תהילים אחד. תקרה דקה מדי. גם הקירות.
הייתי שם בוקר, וצהריים, וקצת אחרי. ראיתי אנשים נכנסים ויוצאים. ראיתי גם אחרים, תקועים. אפשר לכתוב ספר על כל מה שקורה ונאמר בחלל הקלסטרופובי ההוא, אבל רוצה למקד עדשה ברגע ספציפי מאד; הרגע הראשון.
הרגע הראשון הוא רגע של התמקמות. מין רגע שבו הנפש מעכלת: אני כאן, וזה לא הולך להיגמר בקרוב. בואו נראה מה אני עושה.
אחרי הרגע ההוא משתרכים עוד הרבה רגעים, דברים יקרו גם ברגעים ההם. והם קרו. במו עיניי ראיתי את התנועה ממקום למקום, ממעשה למעשה. וגם השתתפתי בה. אבל כל הרגעים האלה, כל התנועות, מגיעים אחרי רגע אחד, ראשון.
המאפיין הכי מובהק של הרגע הראשון: משהו יוצא. מתיק, משקית, מכיס. זכיתי לראות גם צידנית. כך או אחרת, משהו יוצא. מעסיק. מספר.
אישה אחת שלפה מהתיק כדור צמר ומסרגות, סרגה צווארון ארוך מאד לחולצת גולף. משקפיה גלשו מאפה בזמן שהתבוננה בכולנו, סרגה בלי להסתכל בכלל על העיניים שעלו על המסרגה.
בחור אחר הוציא חבילת ביסלי. גריל. הוא לעס כל חתיכה בריכוז רב. כמעט עשרים דקות נדרשו לו כדי לרוקן את החבילה. מישהי אחרת אכלה סנדוויץ'. שני צעירים פיזרו ברושורים של שתי חברות סיעוד, מתחרות. אמא אחת, שנענעה עגלה ריקה, התרכזה בתהילים. אברך אחד (גאה לכתוב: אחי) משך מבטנת החליפה גמרת כיס. שני מחשבים ניידים התחברו לחשמל של איכילוב.
ראיתי גם ארנקים יוצאים, כרטיסי אשראי. היה ממתקומט מעבר למסדרון. החפץ הכי פופולרי, הכי עצוב, היה הסלולארי. יותר מדי בחרו בו בתור הדבר הראשון של הרגע הראשון.
*
המעקב אחרי כל הראשונים למיניהם הוביל אותי למחשבה על טיפה של שמן זית זך. ראשונה שבראשונה. שופכת אור על הכל. ושאלתי את עצמי מה היה קורה אם הייתי סוחטת ממני את הטיפה הראשונה, תמצית 'אני'. מה היה יוצא מתוכי לעולם, ראשית כל ולפני כל?
*
תכף אחשוף מה עניתי לי. קודם את.
מטבע היותנו בני אדם, ומטבעה של מציאות, יוצאים מאיתנו דברים שונים במקומות ובזמנים שונים. ועדיין יש ליבה לכל נפש, ה-דבר שתמיד קיים בה. מה הדבר שלך? איך נראית הטיפה הראשונה שלך? מה היא מכילה?
ממש בהמשך תמצאי מרחב בלתי מוגבל לתגובות. מסכימה לבקר בו? לחשוב עלייך, לכתוב?
מוזמנת להתייחס לשאלה כאל תרגיל כתיבה, מפגש עם מילים ונפש. אין צורך לחשוף פרטים מזהים. רק לכתוב, ללחוץ על 'הגיבי'. בסוף חנוכה, אי"ה ורק בכוחו, נערוך הגרלה. להגרלה תיכנסנה כל הטיפות הראשונות שתתפרסמנה פה. אחת מהן תזכה בספר חמישים-חמישים.
אם את מעוניינת להשתתף ואשמח אם תשתתפי – בבקשה, הקפידי להגיב במקום הנכון. תגובות אישיות שתגענה אלי לא תוכלנה להיכנס להגרלה. מילים ניזונות ממילים, ואף שאני מקבלת כל מילה שלכן, תמיד, הפעם רוצה לצ'פר את המילים שמעיזות לראות אור, להאיר לבאות אחריהן.
*
אפרופו חמישים-חמישים, תודה גדולה לכל מי שכתבה עליו מילים חמות, האירה לי מאד מאד. אפילו לא הספקתי לכתוב עליו כאן, אבל אתן כבר הספקתן לקרוא. להגיב. כל תגובה שלכן ריגשה והרחיבה לב, והגיעה בתזמון אלוקי מדויק.
הרבה פעמים מגיעות אלי תגובות שמתחילות במילים 'בטח כתבו לך כבר הרבה פעמים ש…' ואני תמיד מגיבה (או רוצה להגיב :)) שגם אם כתבו לי הרבה פעמים, טרם קיבלתי את התגובה הספציפית הזאת, והלב מתרחב בזכותה באופן שלא התרחב בעבר, לא יתרחב בעתיד.
חנוכה זה זמן מצוין להודות על החסד הזה, על האור. אתן מדהימות, ותודה גדולה. תודה שאתן לא חוסכות ממני מילים, תודה שאתן מספרות מה עשה לכן סיפור שלי. בבקשה, אל תפסקנה. מילים ניזונות ממילים. כבר כתבתי. אכתוב שוב. מותר וצריך להדהד אמת.
*
הקיר הרביעי. בשבועיים האחרונים הוא כיכב בראש הרשימה. נשאלתי שוב ושוב אם כבר ראה אור, מתי יראה. הנה, אני עונה: התפילה היא שיראה אור לקראת פורים, אי"ה ורק בכוחו. הוא אמנם התפרסם בעיתון, אבל שום ספר שלי אינו 'העתק-הדבק' של הפרקים שהתפרסמו. זו תמיד עבודה לאגוד, לדייק, לזקק. מרשה ומבקשת להצטרף לתפילותיי על הקיר הרביעי :). כל כותל נכון לקיר.
*
אחת משתיים. בשקט-בשקט אזלו שתי המהדורות שלו. האם יראה אור שוב? אולי. השם ענק, והוא משרטט את המתווה של כולנו, גדולים, קטנים, בינוניים. נכון לרגע זה אין לי תוכנית להדפיס אותו עוד פעם. מלכתחילה, כשהוצאתי אותו לאור, הוא נועד להיות קטן, אישי. אחד ויחיד. תודה שחיבקתן.
*
ועוד כמה הודעות קצרצרות, בתקווה שתשמחנה אתכן:
- מודיעיניות-עיליות, היומן שלי מספר שאנחנו נפגשות בקרוב, אי"ה ורק בכוחו. י"ב בטבת. ערב בחסות הספרייה העירונית. לא ראיתי את מודעת הפרסומת. אם ראיתן את המודעה, אנא, עדכנה בכתובת ובשעה :).
- נר לאחד. סדנת זום מקצועית בנושא מנטורים ומורי דרך תתקיים בה' בטבת, אי"ה ורק בכוחו. ייתכן שהמועד יזוז קדימה בגלל כל מה שנרמז לעיל. כרגע ובינתיים זה התאריך. כבת אדם זה הזמן היחיד שאני יכולה לערוב לו: כרגע ובינתיים.
עלות הסדנה: 180 שקלים בלבד. משתתפות הסדנה זכאיות למינוי חודשי חינם במועדון.
רוכשות שמיכוש מוזמנות ליהנות מתעריף ספיישל: 100 שקלים בלבד לסדנה + מינוי חודשי.
לפרטים נוספים: dvoryrand.office@gmail.com - נר שני של חנוכה, ואפילו לא הספקתי לעדכן ששמיכוש במבצע. יש משלוח חינם לכל כתובת בארץ. קוד קופון חנוכה. תקף עד מוצ"ש הבא, אי"ה ורק בכוחו.
*
ראשונה שבראשונה.
לפני שלום. לפני אמת. לפני אהבה. לפני כאב. לפני חלום. לפני מציאות.
ראשונה שבראשונה. אין כלום לפניה; תפילה. קודם כל.
עכשיו תורך.
רצון
שאיפה כנה ועמוקה
להשתפר
להאיר
להיות מזוקקת יותר
אני
טובה יותר
המהדורה המוצלחת של עצמי.
רצון
זו הטיפה הראשונה שלי.
הלוואי שאחיותיה יגשימו אותה.
ידיעה. לא אמונה, ידיעה. שרבש"ע כאן איתי, ברגע זה ממש. מחבק ומלווה. תמיד.
אולי זה בינאלי, אבל – אהבה.
תודה דבורי על המילים הטובות שלך.
אם הייתי צריכה להוציא ממני.
דבר ראשון הייתי מוציאה תפילה.
שיתוף אישי להשם.
מספרת לו מה מצבי, מה אני חווה עכשיו. מה אני רוצה ממנו ומסיימת בתחינה שיעזור לי.
זה כמובן במאבק בנייד, הכי קל וכייף להוציא אותו, לברוח.
שמחתי לשתף.
ראשונה להגיב:)
ראשונה שבראשונה שלי היא תקוה, אין כלום בלעדיה כל הטוב בה.
תודה על המילים שלך!
ראשונה שבראשונה:
נשימה עמוקה.
תמצית אני היתה כנראה
פחד.
טיפה אפורה של חרדה מעורפלת.
ראשונה שבראשונה.
שלי, ראשונה שבראשונה- שיר
ההפרעת קשב שלי
אהבה והגאווה בכל היקרים לי
לבושתי, כרגע הטיפה הראשונה שתצא ממני היא עיפות. זה מה יש. יודעת שמאחוריה יש דברים טובים שמחכים לזמנם. כרגע כל כולי עיפות.
חושבת שרצון להיטיב
לעשות טוב, להיות טובה
ובעצם אני יודעת, טובה כבר מעצם היותי
אמהות, ויחד איתה רגע לעצמי 🙂
חושבת על השאלה ששאלת. מה יצא ממני במושכל ראשון. מי אני בכלל, מה אני רוצה לתת לעולם, מה אני לא רוצה לחשוף. מה אני מסתירה ומה אני לא מצליחה להסתיר אפילו אם אני מתאמצת מאד.
שאלת חיים ועומק. שאלה יפה, דורשת עבודה פנימית.
מרשה לי לשמור את התשובות לעצמי?
עצם הבנת השאלה היא גם עבודה בפני עצמה.
הטיפה הראשונה שתצא ממני כנראה חיוך,
שמחה זה מה שמחזיק ומחזק אותי בכל שלב בחיים
ראשונה שבראשונה –
נשמה של אבא'לה. בכל מצב.
כאב
ראשונה שבראשונה שלי:
לא יודעת.
לא יודעת מה,
לא יודעת איך,
לא יודעת למה,
לא יודעת מי,
לא יודעת מתי.
למישהי יש עוד מילת שאלה להצמיד ללא יודעת שלי?
אולי יום אחד אדע,
אולי לא.
זה רק חלקיק קטן ממה שאני לא יודעת…
אולי מחפשת?
חיבוק❤️
הטיפה הראשונה שלי זה אמת,
מבט חודר פנימה.
מה אני מרגישה עכשיו, מה נושף בי החוצה.
מה הכי בעולם הייתי רוצה לעשות עכשיו,
גם אם זה לא יקרה אף פעם…
תודה, תודה לבורא עולם על עצם היותי בת מלך,
תודה על בית חם ומשפחה תומכת ואוהבת.
תודה על העבר, ההווה והעתיד
תודה על מה שיש ועל מה שאין.
ב3 מילים תודה על הכל
אולי היתה יוצאת התרגשות.
כמו בכי ראשון של ילוד שפוגש בעולם הזה
כמו שמחה של ילדון שהאצבע שלו הצליחה ללכוד טיפה שעל החלון
(ובשקט בשקט ללקק, ולגלות שהיא טועמת כמו מים בנגיעות אבק)
כמו פרצוף עצוב של ילדה ששתי החברות שלה כבר לא חברות שלה.
היכולת להביע רגש
אמיתי, טהור, כנה
ולהרגיש טוב איתו.
עצם הנשמה. יחידה. נקודת היהדות.
חיוך
כי טוב כבר עכשיו
כי יהיה עוד יותר טוב
"רוני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך"
שהחיינו.
נושמת רגע ראשון
וחיה אותו.
(הייקו)
חמלה
התמצית שלי, ההכי הכי שלי,
הוא שד' יהיה מרוצה ממני.
שאשמח אותו, בכל צעד וצעד שאני עושה.
שאהיה בת.
שאזכה לקבל ממנו אבא.
חושבת עכשיו איך תמיד, בכל תפילה ותפילה שלי, אילו הן הדמעות הראשונות-
בבקשה, אבאל'ה,
תשמח בי.
תתרצה בי, במעשיי.
תאהב, בבקשה,
כי אני- הכי בעולם,
אוהבת אותך.
לתת
ולתת בשמחה אמיתית פנימית
🙂
אהבתי ת'שאלה
שמחה בלביבות
מחר נפגוש ת'משפחה
מחר-מחר-מחר
כמה עושר ושמחה
איזה כיף, מחר
מחר נגיע ראשונים
לערב לביבות
יפים-יפים-מדוגמנים
עם תבניות שוות
מחר נכיר שוב את כולם
קטנים על הגדולים
נשב צפוף שם באולם
בינות לזוחלים
מחר נטעם גם מוקרמים
ושפע פשטידות
מחר נסחוב ת'רדומים
מעם הבנידודות
מחר מחר בעת הזאת
יחילו לבבות
של אחיות ושל גיסות
כולן נורא טובעות
ומדהימות
וחכמות
וחתיכות ממש
ומרשימות
את החמות
ומתוקות מדבש
ומלאות
וממלאות
שמחה בלבבות
וחוגגות
בחגיגות
שוב-ערב-לביבות.
אמת, יפה הבעת!
רגש,
בכל מיני הטיות,
רגישה, מרגישה, מתרגשת
יכול להיות שלא יראו ולא יזהו,
אבל אצלי בפנים הוא קיים והוא ראשון
האני-
קירבה וחיבור לאלוקים.
תודה.
אוהבת את המילים והרעיונות שלך.
הטיפה הראשונה- שקט, התבוננות
רפואה שלמה לכל חולי עמך ישראל- ולמנותח הספציפי שלך…
חיוך
מצחיק כמה שזה יהיה או שלא.
הטיפה הראשונה שלי זה מילים.
מילים שיוצאות ממני, או לה' או לשני או לעצמי (או לכולם 😉
ברוב המקרים מצטרף אליהם ההומור…
להרגיע. להרגע. לעודד. להסביר. לסדר. להבין. לייעץ. לפתור. לשיר. להתפלל.
בשביל הכל-הכל אני משתמשת בטיפה הזאת.
תודה רבה דבורי על המילים שלך.
חנוכה שמח!
נחת רוח:)
הכי ראשוני אצלי-זה הסימן שאלה.
אין מובן מאליו.
כל דבר צריך סיבה ומהות.
למה בעצם?
והחיים הם מסע מתמשך של חיפוש ותשובות.
ראשונה שבראשונה שלי
דמעה ותפילה
אחרי תקופה קצת מורכבת שעברתי
מנסה לזקק את האני הגשמי שלי, עם חלק אלו-ק ממעל
תמיד רוצה להתפלל יותר
יותר בכוונה
יותר בנחת
יותר עם דמעתה מצויה
רק במקומות חשובים מאד כמו קבר רחל
הכל יוצא ומיטהר…
רוצה לבקש על הכלל
כמו על הפרט
רוצה לחוש את הקב"ה איתי בכל צעד. גם ברגעים החשוכים שלי. גם כשהנפש לפעמים בודדה…
אוהבת להתפלל. לא תמיד מצליחה.
והלואי ויהיו כל כוונותינו טהורות
מזדהה, שולחת חיבוק והכלה!
מזדהה עם כל מילה
הצלחת להביע
תקווה
כי גם אם הכל חשוך מסביב
ברגע אחד קטן יכולה להפציע השמש
נראה לי- זעקה- קריאה לה'- קצת שונה מתפילה- לא יודעת אם יש שם מילים ממש.
בריחה.
היא קלה, מהירה, ויש לי מאות דרכים לברוח בהן בלי להסתכל אחורה. למעלה.
אבל בפנים, בעומק שגם אלף בריחות לא יכולות לטשטש:
אני אוהבת, אותך, אבא. לא מפסיקה.
הטיפה שלי היא געגוע,
לטוב המוחלט, הברור,
האמיתי!
געגוע.
זאת תמצית הנפש שלי.
געגוע לדבר נעלם.
געגוע למשהו שטרם פגשתי.
רק מתגעגעת.
וחסר עמוק, שמחכה להתמלא. בקרוב.
כולנו.
החיבור
כשאני צריכה לקחת רגע לעצמי
דבר ראשון אני עוצמת שניה עיניים וחושבת, ומתחברת לעצמי
מנסה לחשוב מה ד' רוצה ממני עכשיו
ויודעת שעבודת המידות האישית שלי
היא לזכור מעצמי,
כי כשלי יהיה טוב, יהיה לי כוח לתת לכולם-כמו שאני רוצה
קודם כל תודה על השאלה שהובילה אותי להתבוננות פנימית, שתמיד מבורכת…
חושבת שמילים. שנותנות ביטוי למה שאני מרגישה ועושות קצת (הרבה:) סדר מבפנים…
למי?
פחות חשוב…
לה' בתפילת שמו"ע/תפילה אישית…
לכתוב לעצמי על דף מזדמן/ביומן…
לבת משפחה/חברה…
וכן,
בסדר הזה…
חנוכה שמח ומלא אור לכולן!
קצת קשה להגדיר טיפה ראשונה
כי טיפה ראשונה מהזן המשובח של הזית הזך מן הסתם תגרור אחריה עוד (רצון ל)רבות..
חושבת שברגע ההוא של העצירה וההתמקמות בכיסא תצא ממני הודיה
מחשבה על מה שיש ועל מה שיהיה
בטחון מהסוג ההוא של יהיה טוב
לא יודעת איך
לא יודעת מתי
רק יודעת שאבא מפנק בהכי טוב!!!
חושב עלי כל היום
אוהב אותי תמיד
מחכה לי בידים פשוטות
יצא לי ארוך
מבחינתי זה קצר…
ולך דבורי
תמשיכי
אוהבת אותך
ואת האצבעות שלך שמטיילות על המקלדת
תמשיכי להצליח…
רצון.
להיות טובה יותר,
להיות רק טובה בלי גם או עוד.
להיות טובה.
להיות.
אולי חמלה? מקום שמבין את עצמי, ואת העולם ממקום סלחני.
ניסיון להרגיש ולשדר שאני חזקה בכל סיטואציה אבל באמת בפנים להרגיש חלשה..
דבורי הנדירה!!
האירוע הנדיר במודיעין עילית ביום ראשון י"ב טבת בשעה 20.00
באשכול הפיס -רח' אבני נזר 59
איזה כיף יהיה לפגוש אותך!
איך נרשמים?
הטיפה הראשונה שלי מכילה: לב.
ובשבילי זה הכל.
לב שמשתפך בתפילה,
לב רחב שמגיש עזרה,
לב שומע, מקשיב, חומל, מתייחס.
לב מבין, אמפתי.
לב טוב.
והלוואי שנזכה תמיד ללכת בעקבות הלב רק למקומות הטובים שאליהם הוא יישא אותנו.
ועוד משהו,
דבורי, תודה על הלב החם שלך, המשתפך, האוהב, המוקסם, המתרגש(ועוד…) שאת שמה בכל קטע כזה ובכלל.
כיף לקרוא, כיף לכתוב.
תודה רבה!
דבר ראשון יש מבט.
זה הרושם זה האור שחודר
החוש שעובד הכי מהר
ולאחר שרואים
ולא משנה מה בתמונה
אני. באינסטינקט הבא
מין כזה רפלקס
אולי הרגל
אולי חינוך..
מול כל מציאות
דבר ראשון
עולה לי חיוך:)
נראה לי שהייתי פשוט מרגישה את הרגשות שבאמת נמצאות בי באותו רגע
בלי להתנחמד עם עצמי ואחרים
ובלי להדחיק