סוף שנה מזמין חשבונות מכל הסוגים. אחד מהחשבונות שלי קשור במילים ובסיפורת, וזה תמיד רגע שמרגש אותי עד דמעות ותודה. מסתכלת אחורנית על כל המילים שזכיתי לכתוב וללוות, וכל אחת מהן היא מתנה שקיבלתי מלמעלה. בגזרת הספרים ששמי מופיע עליהם נוספו מה שנכון נכון, אחת משתיים ושומרת השערים בגרסתו האנגלית. יש גם ספר שזכיתי לערוך ואני מקווה שיראה אור בקרוב ממש, פרויקט יהודי שהתרגשתי לקחת בו חלק, ולקח נתח רציני מחיי בשנה האחרונה. יש סיפורים שזכיתי ללוות, אם כמנחת כתיבה, אם כיועצת תוכן. מחכה להם שיראו אור, יתפסו פה מקום על המדף. את המקום הראשון בנפת המילים של תשפ"ג תופס מועדון הפיג'מות, המרחב המדהים שקם בחשוון תשפ"ג, מקום שחלמתי, לא הבנתי כמה הוא גדול. ושיהיה ברור, זה רק בזכות הפיג'מיסטיות שבו, כל אחת מהן היא נפש יפהפייה, אוצר גנוז של מילות-פז. הן יודעות שאני אוהבת אותן, ובכל זאת מייחדת להן עוד תודה גם כאן. תודה, אהובות.
*
כל אישה בעלת עבר של מנהלת חשבונות יודעת מה קורה רגע אחרי סגירת חשבון – צריך לתייק :).
העולם הזה מציע אינספור הזדמנויות למיין ולסווג ולקטלג, וגם בסיפורת זה כך. אפשר לקטלג ספרים לפי ז'אנרים, לפי קהל יעד או גיל. גם הסיבה לקרוא היא פרמטר בקטלוג. כקוראת ששואפת כמעט שני מיליון מילים בשנה, החלוקה שלי היא בסיסית: יש סיפורים שאני קוראת כדי לא לדעת, יש סיפורים שאני קוראת כדי לדעת. בטח פגשת בחייך ספר שעזר לך לשכוח מהעבודה, מהעומס, מהחיים ומעצמך; הוא שייך למחנה הראשון. במחנה השני נמצאים כל הספרים שהופכים את המוח, את הלב; מייצרים גרסה משודרגת של עצמנו בתום קריאה.
שם, במחנה הספרים שאני קוראת כדי לדעת, אני שמה את הכל סיפור של פיקסלים.
לא נוהגת לדבר בפינה הזאת על ספרים שדבורי רנד אינה חתומה עליהם. מהרבה סיבות. הפעם חורגת מהרגלי כי אני נשאלת עליו המון-המון, אז הנה שתי תשובות לשתי שאלות.
האם את תמר?
תמר היא תמר, אני דבורי. כן יכולה לספר שהכל סיפור של פיקסלים הוא ספר שתופס מקום בליבי, כתבה אותו נפש יקרה וקרובה, ובעיניי הוא ספר ששווה שתי עיניים. ולב. אי אפשר לקרוא בלעדיו את הספר הזה.
האם את ממליצה עליו לכולם?
לא. אם את קוראת ספר כדי לא לדעת, וזה לגמרי לגיטימי וקורה, ככתוב לעיל, הכל סיפור של פיקסלים הוא לא ספר בשבילך. זה ספר לא קל לקריאה, וגם הסגנון שלו אחר מהסגנון המקובל אצלנו. לא לכולם הסגנון הזה מתאים, ולא לכולם הוא יעשה טוב. זה המקום להפעיל שיקול דעת אישי, לבחור בטוב. ואחרי כל ההסתייגויות, אני אגיד שזה ספר חשוב. מאד. ספר שפוקח עיניים, מדליק אור. אנחנו בדור שזקוק לו.
לאור כל הנ"ל 🙂 הנה קישור לרכישת הספר:
לחסומות, אפשר ליצור קשר דרך המייל:
יש גם קופון – 10% הנחה עד אסרו חג. זה מה שצריך להקליד כדי לשלם פחות: sukkot
*
ומספר לספר, הרצפה ב'הול' חזרה אלי, ברוך השם :). נשארו עשרות עותקים בודדים של אחת משתיים. לא צפויה להיות הדפסה נוספת בעתיד הקרוב, או מכירה בחנויות. אם טרם קנית, גם אני אהיה נדיבה, אפרגן קופון: אחת ויחידה. הוא יסדר הנחה לרוכשות עד יום שישי הבא.
ואם כבר עתיד, אחרי יותר מדי דחיות, באשמתי ובאשמת העומס, מחזור חדש של סיפור אחר יוצא לדרך. בחשון, אם ירצה השם ורק בכוחו. לפרטים נוספים – פה, או פה.
ו… מתנה. משהו שאני הכי שמחה לקבל, הכי שמחה לתת: סיפור חג לכבוד יום כיפור וסוכות הבאים עלינו לטובה, אמן. הוא מחכה לך בפוסט הסמוך. מוזמנת לקרוא, להתחבר. חמה על ראש האילנות.
שתהיה לנו תשפ"ד מבורכת, רק באורו נראה אור וניתן.
אחת משתיים הוא פשוט ספר מיוחד.
מהספרים ששווה שיהיו על המדף. שווה את המטאז' היקר, והגודל מתחשב (כיף מאד הגודל)
סיפור- מיוחד. וכתוב היטב. בלי תיסבוכים וסחיטת דמעות הוא פשוט נוגע ללב.
דבורי- אני מתכננת לך תגובה אורעה ויותר מושקעת אבל לא הגעתי לפניות הדרושה… בינתיים קבלי את זה פה.
לכל השאר – מומלץ בחום. (ואין לי שום אחוזים או אינטרס מסוג אחר.)
אשמח אם מישהי תוכל לכתוב מה זה 'הכל סיפור של פיקסלים' הנ"ל?
על מה מסופר? לא שמעתי עליו ונשמע מסקרן
סיפור שהתפרסם במגזין בין הזמנים
על אלימות במשפחה.
ספר בעיני חובה, הזמנתי וכבר הגיע.
אם כי לקריאה ראשונית אני לא בטוהח שהוא מתאים לחג.
זה לא ספר שמח, בפירוש לא.
וואו, נשמע מעניין
תודה רבה
אולי בזכותך אזמין אותו
עוד לא קראתי אותו. חברה טובה שהיא שכנה קנתה, ועד שהיא תגמור לקרוא ויגיע תורי – היא רק מראה לי מדי פעם פסקאות שהיא מכירה מתוך החיים שלי…
אם אני מבינה נכון, הספר הזה מביא את האלימות הפחות מוכרת ומדוברת. הסמויה. הדמות שהיא כזו טובה ומתחשבת ומעבירה על מידותיה מול הקרבן – שמשוכנע עד עמקי הנפש שהוא רע ורשע והוא הדבר הכי רע שקרה לבן הזוג (במקרה הכי נפוץ) ואיזה נס שבן הזוג המושלם לא זורק אותו כמו שמגיע לו…
האלימות הכי קשה לזיהוי, והכי מסוכנת, כי כשקורה הנס והקרבן מתחיל להבין מה קורה לו – לפעמים כבר לא נשאר בתוכו שום דבר יציב מספיק כדי לנסות לפנות לעזרה.
כמי שיצאה בניסים ממערכת זוגית כזו, אני תפילה שהספר יביא לתודעה של העולם את הזעקה החנוקה הזאת.
קראתי את סיפור הפיקסלים.
קראתי בלי הפסקה עד שסיימתי. לא יכולתי לעזוב.
התהליך המדהים הזה, הפלאי, של הבלחות ההבנה, ההכחשה, ההשלמה, המיקוח.
האמהות שתמיד מנצחת את כל השאר.
ספר אלוף. קשה לקרוא משהו אחר אחרי שטועמים את הסטנדרט הזה…
אחרי שקראתי – אני רוצה לתקן. הסיפור הוא על אלימות גלויה. ופיזית.
והוא מספר כמה הגלוי הזה הופך לסמוי כשחיים בתוכו.
הזדהיתי עם כל כך הרבה. קל לי להאמין כמה זה נכון. מנסיון.
למרות שמעולם לא ספגתי אלימות פיזית. גלויה.
ספר שהוא שופר.
הלוואי שייגע בלבבות.
שיסלול מקום בעולם לשורדות השואה הזו.
אהבתי ממש את החלוקה של "לדעת" ו"לא לדעת"
אמנם אני קוראת משתי הסוגים,
אבל באמת ספרים שהכי אהבתי זה ספרים שחזקים בזה או בזה
או ספרים שמושכים אותך, גורמים לך לשכוח מהכל
או ספרים שמעלים רגשות חזקים, גורמים לך להרהר בחיים שלך הרבה
(ודרך אגב הספרים של דבורי הם תמיד גם זה וגם זה בשילוב מיוחד)
וואו.
דבורי,
חייבת לך תודה ענקית שכתבת כאן על ספר קטן אחד,
ששינה בי כל כך הרבה.
קראתי, ובכיתי, וקראתי, ובכיתי…
לא יפרט כאן יותר מדי,
רק מוסיפה שזה ספר חובה. לכל אחת.
בין אם תמצאי את עצמך בתוך השורות, בין אם תמצאי את עצמך רק בחלקים קטנים ובין אם לא תזדהי בכלל –
לכל אחת זה חשוב לפתוח עיניים, לבחור לדעת. תמיד.
ממליצה בחום 🙂