בשלהי תשרי תשפ"ה פתחתי קובץ שזכה בשם 'קורס מקיף תשפ"ו'. הוא העסיק אותי במשך שנה שלמה. שמרתי בתוכו אוסף של רעיונות, הגיגים, תובנות, מסקנה אחת – זה הולך להיות קורס בליגה אחרת.

שש וחצי שנים עברו מהפעם הראשונה שהנחיתי את 'סיפור אחר'. קדמו לו שנים של הוראה בסמינרים ובמרכזי השתלמויות אבל 'סיפור אחר' היה קורס חלומותיי. השתדלתי לתת בו ודרכו את כל המידע שקיבצתי בעצמי ובמאמץ כשרק התחלתי לכתוב.

בשנים שחלפו מאז הקורס ההוא, הבראשיתי, זכיתי לחוות אותו שוב ושוב. המשכתי לאסוף מידע, ניסיון, הגדלתי את סך המפגשים, העמסתי שיעורי בית 🙂 ויש לי בספרייה מדף שמוקדש לספרים של בוגרות. כל אחד מהם הוא אושר אמיתי, זכות שאני מתפללת לחוות שוב ושוב.

בכל פעם שסיימתי קורס התכווץ לי הלב. מגעגוע על החשבון. בורכתי בתלמידות מדהימות, ותודה למלך עולם עליהן. קצת-קצת מפחד. כי הניסיון שלי כמנחת כתיבה לימד אותי: כישרון לא מבטיח ספר על המדף. ובעיניי ראיתי תלמידות שיצאו מ'סיפור אחר' עם בריף מרהיב, הבטחה לסיפור יפהפה, והיו להן קטעים שלמים לשבץ בספר, כמעט פרקים, תוצר כל שיעורי הבית שהעמסתי. אבל רגע אחרי הקורס בלעו אותן החיים. החלום על הספר נשלח לבוידם.

ואני מבינה את זה. מאד מאד. מי כמוני יודעת כמה המציאות רעבה לפעמים. ועדיין, בכל פעם שאני נזכרת בהבטחות שטרם ראו אור, אני מצטערת.

זאת הסיבה שהקדשתי את תשפ"ה להרהורים על תשפ"ו. עד תשפ"ד לימדתי במסגרת 'סיפור אחר' את יסודות הכתיבה היצירתית. בסוף הקורס (15 מפגשים שבועיים + עשרות שרשורים שבועיים במייל) כל תלמידה יצאה מהקורס עם בריף לספר, דמויות, עלילה, אקספוזיציה, כל התמהיל שנדרש לסופרת מתחילה.

היו תלמידות שהמשיכו הלאה, ל'מעשה שהיה', הקורס למתקדמות. היו תלמידות שהעדיפו להמשיך לבד. חלק מהן הוציאו לאור ספרים. חלק מהן – עיין ערך חיים וחלום.

בשבילן ובזכותן חשבתי על הפורמט הבא של הקורס:

ארבע עונות. שנה של מילים. מאה עשרים שעות אקדמיות.

התוכנית: ללוות סיפורים מרגע הולדתם עד רגע צאתם לאור. במסגרת הקורס נעסוק בפיתוח ספר, נעמיד את כל היסודות שסיפור טוב צריך, נעבור לעיצוב פנים. ובלי לוותר על וילון ותמונות.

גם בקורס הזה, כמו בקודמיו, יעמוד לרשותך הליווי האישי שלי. כל מפגש יתרחש ב'לייב', בזום: שלוש שעות אקדמיות פעם בשבוע. חוץ ממנו תעמוד לרשות התלמידות קבוצת מייל שאליה יישלחו הסיכומים ושיעורי הבית. שם גם יקרו המשובים, אי"ה ורק בכוחו.

כיוון שאין לי אפשרות ללוות עשרות ספרים לאור בשנה, זאת עומדת להיות קבוצה קטנה, משפחתית. מטעמי הגינות יתקיים מבחן קבלה.

ולמי שלא מתאים קורס מחייב וארוך כל כך?

אם ירצה השם ורק בכוחו צפויות להיות גם סדנאות חד פעמיות. אבל הן בעתיד הרחוק יותר.