אני אוהבת את חודש אלול. תמיד אהבתי. גם כילדה, לפני שידעתי איפה אפגוש את אלול, איך נלך יד ביד, אהבתי אותו. לא הפחידו אותי כבשים מוכתמות בארגמן של מוות. הפעימו אותי ההתחלות שאלול הציע. ריגשה אותי המחשבה על השם הטוב, קרוב כל כך, פותח ספרים כדי לכתוב לי פרק חדש. אבא שלי ז"ל היה האיש שניתב את רעיוניי וליבי לנתיב הנפעם, המתרגש. כשהוא דיבר על אלול, הוא דיבר עליו באהבה גדולה. היה לו סדר מוסר קבוע של 'שערי תשובה'. יום יום, גם בחשוון, ובאייר, אבא למד על תשובה, התמקד בה. האמין שהיא מתנה ענקית. שהחיים האלה, בכלל, הם מתנה. ודודי בשדה זה הדובדבן בקצפת. הדבר הראשון שנטעם, נבין כמה מתוק הכל הולך להיות.
בליל שבת הראשון של אלול תשס"ג זרחה עלי שמש בשעה שלוש. בשעה שלוש ודקה קיבלתי עוד שמש. ומאז הן זורחות עלי, שתי שמשות.
כסופרת, כמרצה לכתיבה יוצרת, אני נזהרת לא ליפול לקלישאות, מזהירה לא להשתמש בהן. קלישאות עלולות להיות מנופחות, וממילא, רחוקות מאמת. וסיפורים, כך אני מאמינה, באים בדרכם הבדיונית לתקן מעט את המציאות של 'ותהי האמת נעדרת'. באופן פרדוקסלי, דווקא העובדה שהם בדיוניים מאפשרת לנו לעמוד מול אמת, לשים אותה על לשונה של גיבורה לא קיימת, לשאוף ללב. זו הסיבה שאני לא מחבבת ביטויים דרמטיים נוסח 'חיי התהפכו'. חיים יכולים לקלוח לנתיב אחר לחלוטין, הם לא נוטים להתהפך.
עושה לעצמי הנחות רק כשאני חושבת על אלול. על המתנות שזכיתי לקבל דווקא בו. מה אשיב להשם, כל תגמולוהי עלי. לפעמים ה'מה' משאיר אותי אילמת. לא יודעת מה אשיב, איך בכלל. גדול עלינו החסד באלף מידות, לפחות. הופך לחלוטין. בורא אותנו חדשות, ילדות של אלול.
מחוץ לחלון הסגור שופר תוקע, עובר תריסים, זגוגית, מגיע אלי. מקשיבה לו, צליל שתמיד הופך את הלב, מיישר אותו. כמו אהבה. כמו תשובה. תאומות שכדאי לגדל.
*
אהבה היא עסק מדבק. מחשבות על אהבה אחת מולידות מחשבות על אהבה אחרת. זה המקום להודות לכל מי ששלחה לי במייל אישי או כתבה כאן את רעיונותיה לגבי הכריכה של עליה השלום. חלק מהם התקרבו יותר, חלק מהם גרמו לי להתמוגג. תמיד מתמוגגת כשאני פוגשת יצירתיות, היא מהדהדת כמה העולם הזה מבורך באפשרויות. שום רעיון עוד לא קלע לכריכה המעוצבת שתרד לדפוס בקרוב ממש, אמן כן יהי רצון. אז אתן מוזמנות להמשיך ולנחש. כמו שהבטחתי, מי שתנחש ראשונה איך תיראה הכריכה של עליה השלום, תזכה בספר מתנה. רוצה להרחיב עכשיו את גבולות ההבטחה: אם אף אחת לא תנחש, אערוך הגרלה, בל"נ, בין כל המנחשות. מישהי תזכה בספר, כך או אחרת, בע"ה ורק בכוחו.
ולמי שמחפשת זכויות נוספות, אני אשמח בתפילה על הספר. עלי. שבאורו נראה אור.
*
שאלות הן גם דבר ראוי לאהבה. כשמישהי מחמיאה על מילים שכתבתי, היא מרחיבה לי את הנפש. כשמישהי שואלת על מילים שלי, היא מרחיבה לי את הדעת, שולחת אותי לחשוב עליהן, לדייק, ללטש אמת שניסיתי להגיש.
שתי שאלות עיקריות חזרו על עצמן בקשר למועדון הפיג'מות. השאלה הראשונה הייתה שאלת העלות. לחיצה על כפתור 'ממש פה' תוביל אתכן לתשובה. אין חיוב אוטומטי 🙂.
השאלה השנייה הייתה השאלה על המשתתפות בפורום. מודה מאד לכל מי ששאלה למי הפורום מיועד, ולמה. בזכותכן יכולה לדייק ולהבהיר שהמילה 'אישה' אינה נגזרת של מצב משפחתי. היא נגזרת של גיל בלבד. כל אחת שחגגה יום הולדת שמונה עשרה היא אישה בעיניי. לא אכפת לי אם היא נשואה או לא. זה לא רלוונטי לעניין המילים שתכתוב.
לשאלות נוספות, אתן כבר יודעות איפה אפשר להשיג אותי. ממש פה.
ועוד מקום שאהיה בו ביום רביעי הקרוב, בעזרת השם: בית וגן, ירושלים. כל הפרטים בלוח האירועים. תהיינה שירי נשיא ושרה'לה גרוס, שתי נשים ששוות עלייה לירושלים. תעשי מקום.
בלי כריכה?
את נפלאה. המילים שלך חיות ומחיות, וכל אחת מהן נותנת צוהר לעולמך העשיר, המיוחד. תודה!
לדבורי היקרה! הפיג'מות שלי כבר מוכנות (יש לי 4, זה מספיק?) בקיצור, ממתינה שייפתח המועדון… ורציתי לשאול, אם יש מישהו שחייו ממש התהפכו, או לפחות ככה הוא מרגיש, איך היית מנסחת את זה?
מזל טוב לתאומות השמשיות! המשכנה לייצר אור בבתי רנד המחודשים…..אוהבת את המילים ואת מה שכרוך בך, דבורי! שנה טובה של כל הטוב שיש לה' ית' לתת לך כאשה, בת, אמא, סופרת [ומיפגש בפורום!]
תודה לכל המנחשות. המבצע הסתיים. ההגרלה תתקיים בקרוב, אי"ה.
הספר ירד לדפוס, ב"ה. גם עליו נעדכן בעז"ה.