לפני כמה שבועות זכיתי לפגוש את אחד ממורי הדור. וזהו, לא מספקת עוד רמזים מי הוא ואיפה. תצטרכנה להאמין שההזדמנות לדבר אתו בארבע עיניים הייתה הזדמנות נדירה שהתגלגלה אלי משמיים בלי שום הכנה מראש, מתנה שנזקקתי לה ממש.
ביקשתי ברכה על בנותיי שהתחילו שידוכים. הוא בירך בחום, הוסיף את המילים: "שהשם יקצר לכם את הדרך".
אלו היו המילים שאמר. חזרתי הביתה. פרקתי אותן על החוף של בנותיי, התרגשנו ביחד. לא היה לנו ספק שצדיק גוזר והשם מקיים. הים ייקרע, ומהר. מה קצר יותר ממהר?
אחרי שלושה ימים קיבלתי מייל ממישהי שלא תקשרה אתי תקופה ארוכה מתוקף החיים ונסיבותיהם. היא שלחה רזומה של בחור, שאלה אם יש מצב שהוא מתאים לאחת מבנותיי. פתחתי את הרזומה, זיהיתי את השם. זה אמנם יומן אישי, אבל כיוון שהפוסט הזה עוסק בנפשות נוספות, אני נאלצת לטשטש פרטים, לבקש שוב: תאמנה לי שהתרגשתי.
זה היה שידוך שגרם לי להרגיש בבית. הכרתי את המשפחה. זיהיתי לא מעט מהשמות שהופיעו ברזומה. ובבת אחת צצו לי בראש שלושה אנשים שונים שיכולתי להתקשר אליהם ולברר אצלם.
בזמן שהתקשרתי לראשון שבהם, לא יכולתי שלא לחשוב על הברכה שקיבלתי, על הדרך המתקצרת. כמה גלמי-אושר התחילו להתנדנד על ענף בליבי. ניסיתי להיות פרקטית וממוקדת. להזכיר לעצמי את מה שלמדתי בחודשים האחרונים: הדרך הכי ארוכה בעולם עוברת בין הרגע שבו מוצע שם לרגע שבו נשברת צלחת. ובכל זאת, לא הצלחתי להפסיק לחשוב שהנה זה קורה. הנה הברכה שקיבלתי לובשת מציאות, פורשת כנפיים. הורה כל הדרך לחופה.
למחרת התקשרתי ל- – – (צנזורה מטעמים אישיים), אחד מהשלישייה. הוא שמע את השם, הבהיר שזה 'לא' מוחלט, שום קשר אלינו למרות הרזומה המפתה. הודיתי לו מאד, סגרתי את הטלפון. גלמים נפלו מהענף.
זה לא זה, אמרתי לעצמי, המומה. כי כל כך הייתי בטוחה שזה זה. איך יכול להיות שלא? שלושה ימים אחרי הברכה, וכל הכוכבים הסתדרו בשורה של קיצורי דרך. ואני הרי מאמינה, בכל ליבי, שצדיק גוזר והשם מקיים. אז איך?
ככה הסתחררתי בלופ של איך ומה שחשבתי וכמה טעיתי. רק אחרי שעות נפל לי האסימון שקרה מה שהיה צריך לקרות. מי כמוני יודעת כמה הרבה אפשר לרדוף אחרי אנשים בתקווה להוציא מהם בדלי מידע לא רלוונטיים, כמה זמן יכול לחלוף מרזומה עד לא מוחלט. כמה גלמים של אושר מסוגלים להצטופף על ענף, זה לצד זה לצד זה, ימים שלמים, לפעמים שבועות, לעבור דור ישרים ופגישות ונפש נחבטת עד המסקנה שאין סיבה לפרוש כנף.
זה לא קרה הפעם. בוקר אחד היה רזומה. בבוקר שאחריו הוא נמחק מרשימת האפשרויות. גם זה קיצור דרך. תודה על לא, מלך עולם.
*
שלושה וחצי שבועות עברו מאז הפוסט האחרון שהעליתי לאתר. קצת באשמת העומס של ערב חגים, קצת בגלל הצורך להשתבלל בתוך עצמי, להתכרבל ראש אל בהונות כמו תינוקת, נפש במצב בראשית. ניחשתי מה יקרה רגע אחרי החג. תגובות תתחלנה להגיע. העולם יספר לי על המפגש בינו ובין המילים שלי. ומטבעו של עולם, זה יהיה טוב. לא תמיד. ואני אצטרך להזדקף, לעמוד מאחורי המילים שלי, לידן. אוהבת לעמוד ליד המילים שלי, שמחה לעמוד מאחוריהן. אוהבת גם להתכרבל. אז התכרבלתי.
בזמן שהתכרבלתי, התפללתי עלי, עליכן. על מילים ששלחתי לעולם. יודעת איך שלחתי אותן, מה ארזתי בהן. לא יודעת את מי תפגושנה בדרך, מה יקרה להן מחוצה לי. מה ימצאו בהן ולמה. פעם הייתי מתפללת שקוראים יקראו את המילים שכתבתי, ורק אותן. שלא יפרשנו אותן לא נכון. בבקשה, השם.
אבל רגע לפני חגים ותפילות של תשפ"ג השם סידר לי קיצור דרך לשיעור חדש על מילים. בזכותו למדתי שאין גוון אחד למילה, אין נכון לא נכון. יש יותר מפרשנות אחת למילים 'דרך קצרה', וזה היופי במילים, זה החסד. גם כשהן מופצות באלפי עותקים, הן מגיעות אחת-אחת לכל בית. מנה אישית לגמרי.
לא מתפללת יותר שקוראים יכוונו למילים שכתבתי. מתפללת שמילים שכתבתי תכוונה למקום טוב. ניפגש שם או באמצע הדרך. אמן.
נ"ב שאני מתרגשת לכתוב:
מועדון הפיג'מות ייפתח בקרוב מאד, אם ירצה השם ורק בכוחו. ההזמנה למסיבת הפיג'מות כבר מעוצבת ובדרך אליכן אם נרשמתן למועדון הפיג'מות. אם לא, זה המקום להירשם.
ולמי שחולמת על חורף בריא, מצמיח, הנה הפרוספקט לקורסים הקרובים.
"כה אמר… השם בורא השמיים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה".
(מתוך ההפטרה לפרשת בראשית, ישעיה מ"ב, ה')
דבורי יקרה,
אוהבת כל כך את הסיפור על קיצור הדרך.
אוהבת כל כך נשים כמוך, שמצליחות לראות זאת ולהודות על לאו מוחלט.
הלוואי שבקרוב ממש, בעיתו ובזמנו, תספרי לנו על סופה הטוב של הדרך הזו,
תחילתה של דרך חדשה ומלאת אור.
הפרוספקט חסום לי, בתור קובץ שהתפרסם לציבור.
יש דרך אחרת לראות אותו?
גם לי חסום.
איך אפשר לראות?
ניתן לפנות לכתובת המשרד ולבקש פרוספקט במייל:
dvoryrand.office@gmail.com
מחיתי דמעות.
אוהבת את היכולת שלך לשתף בסיטואציות שכאלו, להגיש לנו אותן עם עיבוד ותובנות.
תודה:)
תודה, אוצר :).
טוב שהלכת. (מגיע לך לנוח) כמה טוב שחזרת. ברוכה השבה וברוכות מילותיך!
ברוכה הנמצאת :).
לא יכולה להיות אדישה למילים שלך, דבורי.
נגעת עמוק.