"גם האישה הכי חזקה בעולם לא יכולה לשאת חלום כל הזמן, כל הזמן. חלום הוא דבר כבד. וכל רגע שהוא לא מציאות מוסיף לו משקל. מיכל, סחבת פעם חלום? כל הזמן, כל הזמן?"
(פרק 42, 'אחת משתיים')
חלום הוא דבר כבד. השבוע הסכמתי עם מיכי. וגם נזכרתי בבוסית שלי לשעבר. היה לה מנהג נחמד להזמין מגש פיצה לצוות בכל פעם שאחת מאתנו חגגה יומולדת.
בדרך כלל אני בעד פיצות, וכשהן מגיעות לעבודה, על חשבון הבוסית, הן בכלל רעיון מצוין. אבל בכל פעם שחגגנו יומולדת, הרגשתי אישה במלקחיים. עבדנו עד הזמן שנקבע למסיבה. כשהוא הגיע, עברנו לחדר ישיבות, חילקנו משולשים, אכלנו. כשהזמן הסתיים, חמש עשרה דקות בדיוק אחרי שהוא התחיל, נשלחנו למשרדים. בחזרה לעבודה, למחשב, ללקוחות. מסיבה אאוט, עומס אין.
בכל פעם שזה קרה, הייתי פוזלת לקולגה שלי שתקתקה במרץ על המקלדת. לא הבנתי איך הספיקה לעבור מהר כל כך ממוד של עובדת למוד של מסיבה ועוד פעם מוד של עובדת. הבטן שלי דרשה שש שעות עיכול.
השבוע הייתי הבוסית שלי. עבדנו על מועדון הפיג'מות עד המסיבה. מיד אחריה חזרנו לעבוד. היו עשרות טפסים לבדוק, לאשר. מאות מיילים לענות עליהם. אלפי פעולות לעשות באתר, מאחוריו.
הבורא יתברך כתב לי שבוע שאין לתאר: המזכירה שלי יצאה לחופשת לימודים ואני לא הרגשתי טוב. דודה יקרה הלכה לעולמה, והיו עניינים בירוקרטיים דחופים לטפל בהם שצצו פתאום יש מאין.
כל הנ"ל, פלוס היומיום, מספיק כדי להפיל על אישה חלישות הדעת. והיא נפלה עלי. הסתובבתי בבית, קצת עקומה בגלל הכאבים, הרבה מבוהלת בגלל העומס, וגערתי בעצמי על חלום שהעזתי לחלום. השתגעת? גם ככה את לא-מספיקה כרונית. מה חשבת לעצמך שחלמת את החלום הזה? למה?
ברחתי למועדון, לאישה שתמיד מחייכת בו. שלוש תגובות חדשות חיכו שאאשר אותן. אישרתי. ופתאום נפקחו עיניי לכל המילים שהתגבשו בתוך המועדון, עיצבו חלום למציאות.
פעם-פעם, כשאכלתי פיצה במשרד, עסקתי במספרים. חוזרת אליהם היום, שמה אותם פה כדי לספר על מילים:
9,418
זה סך המילים שנולדו במסגרת המועדון. בשלושה ימים.
7,240 מילים שכתבו החברות במועדון – אוצר של רעיונות מקוריים, דמויות מרתקות, פרקי חיים ואמירות ששווה להתעכב עליהן.
חברנה את כל המילים האלה עם 2,178 מילים של משוב טוב, חם, אכפתי. ותקבלנה 9,418 סיבות טובות לחלום.
הן לא היו כאן קודם, כל המילים האלה. ועכשיו הן כאן. בזכות חלום שהעזתי לחלום.
תודה לחלוצות המועדון, לכל אישה שנתנה בי אמון, הסכימה להתפג'ם אתי, צללה מתחת לשמיכה של המועדון.
עדיין מסכימה עם מיכי. חלום הוא דבר כבד. אל תחלומנה לבד.
נ"ב
על מיכי אכתוב עוד, אם ירצה השם ורק בכוחו. גם היא חלום, מסוג חדש ואחר לגמרי. המשך יבוא.
למידע נוסף על מועדון הפיג'מות, אתן מוזמנות ללחוץ על הכפתור האדום שנמצא לשמאלכן.
קודם כל—
אהבתי…
—–
אחת משתיים היא המשך של המשך יבוא?
אני חייבת לקרוא אותו!!!
אחת משתיים הוא סיפור עצמאי :).
גם אותו כדאי לך לקרוא ;).
מצוין:)
איך אפשר להשיג אותו?
תודה דבורי!
מדהימה שאין כמוך!!
תמשיכי לכתוב!
ורק תרגישי טוב!! ; )
בהצלחה בהכל!!!
ואולי גם חלומות שלי יתגשמו אי פעם? ? ; )
יכול להיות? ; ))
בוודאי שזה יכול להיות. יש לנו אבא גדול.
תמשיכי להוציא תחת ידייך מילים כאלו יפות
אוהבת ומעריכה אנשים שמגשימים את החלומות שלהם. וגם את אלה שלא מפחדים לחלום… כמוני….
גם אני אוהבת ומעריכה אותם. מאד.
דבורי, אנחנו חייבים מידע דחוף על אחת משתיים!! מתי מדפיסים?? פליז אל תחכי עד פסח. או שאולי את מסכימה שנהיה מקוראי הטיוטה? פליזזז.
🙂
לא מחכה עד פסח, בע"ה.
לפסח חולמת את 'מה שנכון נכון'.
דבורי את חמודה!
את כל כך אנושית שזה גורם לי לרצות להגיב לך!
ואת מלמדת את כולנו לקבל מחמאות בצורה חכמה- לזכור שאנחנו אנשים, לא להכחיש צרכים אנושיים- כמו מחמאות שנותנות כח (איך אני יודעת? כי אני אחרי קריאת פוסט בפרוג על שומרת השערים)
את גם מזכירה לנו להיטען מדברים טובים שקורים לנו בתוך כאוס החיים
וחוץ מזה את קוסמת מילים.
קראתי עכשיו שוב את שומרת השערים באיטיות כדי להפנים ולהבין ויצאתי מגדרי איך גם הדמויות מוכות הגורל של רובינשטיין משאירות בי תחושה שהעולם לא נחרב לגמרי.
אני מסוג הנשים שכאב של אחד מחברי המשפחה- הקרובה יותר או פחות- צובט אותי עד דמעות, וברור שאם שונמית היתה אחיינית שלי הייתי "נגמרת"
אבל אצלך התקווה מהדהדת בין המילים. אם כי המציאות שפרסת בשומרת השערים ממש ממש קורעת, החיים ממשיכים (אני מקווה בשביל הזילברמנים, כי לא החיית אותם , עדיין, בשום ספר)
יש עוד הרבה מה לכתוב ולדון, כל ספר שלך מספר סיפורים מהחיים , עם העומק, עם האוטנטיות שלך, ועוד המון…
תמשיכי לכתוב, ובשפע, כי אנחנו זקוקים לך!
תודה, שירה חמודה בעצמך!
כל מילה טובה שלך שימחה וריגשה אותי. אל תפסיקי לקרוא. אל תפסיקי לכתוב :).
ואווו. מעולם לא קראתי משפטים מדוייקים כאלו.
כמה אני מזדהה. עם כל הגיבורות הבידיוניות והאמיתיות.
חלום הוא באמת דבר כבד כבד….
תודה על הפוסט הזה, דבורי.
אגב, תרגישי טוב… ומקווה שאת כבר בעומס הבא:)
כי עומס הוא דבר מבורך. בין היתר בגלל שהוא מלמד אותנו להעריך את הפניות והשקט הפנימי שלנו…