אחת כמוך

יש לי דמיון לא רע. הוא יודע לעבוד, ברוך השם, ובעבודה שלי זה בונוס. בדרך המתפתלת מחושך לאור של ספר, הוא עובד שעות נוספות. הפקת ספר היא תהליך איטי, ומייגע. אלמלא התמונות המהבהבות בראש, לא יודעת אם הייתי מגיעה לקו הגמר. אבל כשהן מהבהבות את הספר שטרם יצא לאור, עטוף בכריכה יפהפייה, מדיף ניחוח של מילים חדשות – איך אפשר לומר לא לקו גמר כזה? לא אומרת, וככה, בנס מוחלט, נולד לי עוד ספר. אמיתי.

כשהתקבלה ההחלטה להוציא לאור את אחת משתיים, הדמיון הניף יד אחת בעד, יד שנייה נגד. בעד, כי כל הנ"ל. נגד, כי השתגעת? ללכת על הפקה עצמאית? למכור ספר-ספר באופן אישי? יש לך מושג כמה משאבים זה ידרוש? כמה לא תרוויחי?

הלכתי לברר נתונים, לבדוק מי, מה, כמה. גיליתי שהדמיון שלי לא הלך רחוק. זה ידרוש משאבים, והשתגעתי. בכל זאת התעקשתי להוציא את אחת משתיים לאור. מלך עולם נתן לי מילים, ובכל יום, בכל לילה, בכל עת שהן בונות עולם בדמיוני, אני מודה לו על החסד הזה. מבטיחה להשתמש בהן כדי לעשות טוב. פעם-פעם, היה הייתה אישה אחת, והיה לה רע. ורק בגללה, ובגלל כל הנשים האחרות באשר הן, אחת משתיים פה. בתפילה שיעשה טוב.

הזמנתי אותו בפורמט כיס. קטן. אחר. אמרתי לעצמי, בנימה ידענית סטייל שישקי: "כמה מקום כבר יתפסו חמש מאות ספרים?"

הם הגיעו ביום ראשון, נחתו פה בשבעה ארגזים גדולים, כבדים. והתחלתי לצחוק. הנה רגע שהדמיון שלי לא הצליח לצייר. אחת משתיים העניק לי קשת של רגשות כשכתבתי אותו וכשעבדתי עליו לקראת ספר. כשנשאלתי אם הוא דומה לעליה השלום, מצחיק כמוהו, אמרתי: "מה פתאום". לא דמיינתי אותי עומדת מול שבעה ארגזים שתפסו את כל המשבצות הלא פנויות בהול, צוחקת עד כאב בטן.

לא דמיינתי גם את האהבה שאקבל. יודעת שנשים הן מדהימות, ואני גם משתדלת להדהד את האמת הזאת בכל סיפור שלי. ובכל זאת נדהמתי כשפתחתי עוד מייל ממערכת ההזמנות ופגשתי עוד מילים חמות, עוד נפש מבקשת לעשות טוב. ואחת מהן, מתוקה ואנונימית, אפילו השאירה לי מכתב אישי ושוקולד כשבאה לאסוף את הספר. תבורכי, אחת. לא אספר לך מה קרה לשוקולד, אבל המכתב כאן, מולי, וכאן הוא יישאר, בלי נדר.

ועוד דבר מדהים שקורה לי עכשיו, כשאחת משתיים יוצא לעולם: אני פוגשת את הקוראות שלי. הספרים הקודמים שלי, וגם הבאים אם ירצה השם, יצאו לאור בהוצאת יפה נוף שאין כמוה. אני אמנם מעורבת בכל השלבים של קדם-דפוס, אבל מהרגע שהספר יורד לדפוס ומגיע לחנויות, אין לי מושג מי מזמין, מי קונה. מקבלת דרישת שלום ממחלקת מכירות, מודה למלך עולם. לא יודעת כמה קנו בבית שמש, למשל, כמה אהבו בחיפה. יש קוראות צדיקות שכותבות לי. הרבה מהן משתמשות בכתובת דוא"ל סודית שלא מספרת עליהן כלום, וזה בסדר גמור, כמובן. ובלי סתירה, יש משהו מפעים כל כך במפגש עם עוד אישה שרוצה לקרוא אותי, עם עוד נפש שמאמינה בי ובמילים שלי. וכל אחת מהן היא אחת ויחידה, יעידו הפרטים שמופיעים בהזמנה, מרגשת אותי כמו שרק היא יכולה לרגש.

כותבת את הפוסט הזה כדי להגיד תודה. לכל אחת שהזמינה, האמינה. לכל מי שכתבה מילים טובות או חשבה אותן. תודה, נפש אהובה. אין עוד אחת כמוך בכל העולם.

וגם כדי לברך אתכן בחודש טוב. חודש אלול הוא החודש האהוב עלי, פוסט אחר בדרך, אם ירצה השם ורק בכוחו.

וכדי להזכיר שהמחיר של הרכישה המוקדמת תקף רק עד מחר. אם התכוונת לקנות את אחת משתיים, זה הזמן והמקום. שוב תודה. גם בשמי, גם בשם ההול שלי. כי צחוק-צחוק, שבת מחר וצריך לשטוף.

אחת משתיים – שאלות שנשאלתי, תשובות שעניתי